גוסטאב קורבה. ״אטלייה האמן: אלגוריה ממשית (Allégorie Réelle) שמסכמת שבע שנים של החיים האמנותיים (והמוסריים) שלי בין 1854-1855״. בשנת 1855, ״האטלייה״ נדחה על ידי חבר השופטים של הסלון הפאריסאי, תערוכת האמנות הממסדית השנתית, ובתגובה לכך ייסד קורבה תערוכה פרטית יריבה וכינה אותה ״ביתן הריאליזם״, בה הציג בין השאר גם עבודה זו. הציור גדול הממדים הזה הוא ללא ספק הקומפוזיציה המסתורית ביותר של קורבה. ״זה כל העולם שמגיע אלי כדי להיות מצויר.. מימין, כל בעלי המניות, אני מתכוון בכך לחברים.. קולגות.. אוהבי אמנות. מצד שמאל יש את שאר העולם של חיי היום יום, ההמונים, האומללות, עוני, עושר, המנצלים והמנוצלים, אנשים שמתפרנסים מהמוות…”

קול קורא

“הסיפוק מופק מאשליות שהאדם יודע מה הן, אבל סטייה זו מן הממשות אינה משבשת את הנאתו. …ראשון לסיפוקי-דמיון אלה הוא ההנאה מיצירות-אמנות, וזו הנאה שבתיווכו של האמן יש אליה גישה גם למי שבעצמו אינו יוצר. בעל נפש רגישה להשפעת האמנות יודע, שאין ערוך לחשיבותה כמקור עונג לחיים”.
[ז. פרויד, “תרבות בלא נחת”, עמ’ 131-132].

הכתבים של פרויד ולאקאן רצופים התייחסויות לאמנות, למעשה היצירה, לתמונה, לאֹמן זה או אחר ולעבודות אמנות כאלה ואחרות (פיסול, ציור, קולנוע).

זהו קול קורא לחברי הקהילה לכתוב מחשבות, פיתוחים, מאמרים על אמנות לפי האוריינטציה הפרוידיאניתלאקאניאנית, אם על יצירות כאלה ואחרות, אם על אמנים, ואם על התייחסויות ספציפיות של פרויד או לאקאן לאמן או ליצירה כלשהי, כחלק מהוראתם.

את המאמרים יש לשלוח לכתובת: yarong@hotmail.com

בברכה,

ירון גילתעורך המדור

עבודות מתורגמות
האמן / פרנציסקו- הוגו פרדה

לשאלה “מה אתה מצייר?”, פיקאסו ענה: “אני מצייר את הציור”. הדיאלוג המשיך ופיקאסו אישר שהוא צייר ציור אחד בלבד. ו בסוף הראיון, בטון מעט נוגה, הצהיר: “הציור תמיד מנצח”. אשתמש בנקודות אלו שחילצתי מהראיון כדי לנסות ולענות במעט לרעיון של פרויד שאומנים פותחים את הדלתות בהן הפסיכואנליזה מנסה להיכנס.

לקריאה נוספת

עבודות מקוריות
כאב והתענגות / קרן בן הגיא

פרויד הבחין בין שתי התנסויות בסיסיות של המנגנון הנפשי: אחת היא החוויה של הסיפוק (1905; 1920) והשנייה של הכאב. בפרויקט לפסיכולוגיה מדעית (1895), זיהה פרויד את תופעת הכאב כזו שבאה יחד עם תהליך גופני ביולוגי שהגיע לקצה גבול יעילותו. מעבר לכך, להבנתו מדובר בכישלון של הפעילות. כדרכו, הוא תיאר את הכאב באמצעות הביולוגיה, כעודף מפריע, וכגורם לעלייה ניכרת בכמות הגרייה הנוירונית, הנחווית כלא נעימה. כלומר, העלייה בגירוי מייצרת התרגשות חושית ובסופו של דבר כאב. פרויד כתב כי לעתים הכאב משויך להגנה מפני המשכיות של התנועה הגופנית.

לקריאה נוספת

מפגש עם פסל / ירון גילת

במאמרו משנת 1919, “האל-ביתי” [1], כתב פרויד (תרגום שלי. י.ג.): “רק לעיתים רחוקות חש פסיכואנליטיקאי כורח לחקור את נושא האסתטיקה, אפילו כאשר אסתטיקה מובנת לא רק כתורת היופי, אלא כתורת איכויות הרגש. הוא עובד במישורים אחרים של חיי הנפש, ויש לו קשר מועט בלבד לאותן פעילויות רגשיות מאופקות, אשר מעוכבות במטרותיהן ותלויות בשלל גורמים מקבילים, שלרוב מספקות את החומר ללימוד האסתטיקה “.

לקריאה נוספת

לוח שנה

אוקטובר 2020

ב ג ד ה ו ש א
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31

לקבלת עדכונים: