תמי וייל
רק BB
בעמדי בתור לקניות, מיד אחרי אדם שמילא שקיות במצרכים, תוך שהוא מצחקק עם הקופאי, חזר אותו אדם על סיסמא שגורה בקרב תומכי ביבי: “אין! אין! רק ביבי!”. סיסמא זו נאמרת בדרך כלל תחת אפקט של לעג, שניתן לנסחו בערך כך – “לא יעזור לכם, תגידו מה שתגידו, תעשו מה שתעשו, ביבי תמיד יישאר בשלטון”. כמו להטיח בפרצופו של האחר כי אין בכוחו לשנות את מציאות חייו, רעה ככל שתהיה.
האם היה אותו אדם ער לנוכחותו של אדם שלישי, שאינו שותף להומור של השניים? האם אין בסיטואציה זו הנחה של התענגות משותפת, שיש בה מן הבזות לפי לאקאן?
“זכותי להתענג על גופך, יכול לומר לי כל אחד”…, כך נתקלתי ברגע הזה בסופרמרקט בהתענגות הסאדיאנית, דרך המסמנים שחוצים את הרצון של האחר ופוגעים בנקודה הכי אינטימית שלו.
לאקאן חושף נקודה של שיסוע כשהוא מדייק ואומר, שהציווי הסאדיאני כאילו נכפה על האחר, אך באופן סמוי, האחר הוא שממנו דרישתו פוקדת עלינו. לאקאן מוסיף בסמינר II כי האמונה באני האוטונומי, הלכוד בתשוקה לבורות, מוחקת את המקום של האחר כלא מודע. ניתן לומר שיש פניה אל אחריותו של הסובייקט לבזות שהוא נתון לה.
מועקת ההיתקלות הזו העסיקה אותי כנראה גם בשנתי באותו הלילה. קמתי בבוקר צוחקת, עם אותה הסיסמא בפיסוק שונה: “אין! אין רק ביבי!”.
הפיסוק השונה שהופיע בחלום, איפשר לבודד את סובייקט ההיגד שקם על “יוצרו”.