האובססיבי ויקיצתו מושתת על תשעה שעורים על הנוירוזה האובססיבית. גיל כרוז מסביר מונחים מרכזיים בפסיכואנליזה מנקודת המבט של המבנה האובססיבי, כל זאת בהמשך לאינדיקציה של פרויד אשר על פיה מבנה זה הוא המתאים ביותר למחקר אנליטי. הואיל והניסיון הקליני מראה שמרבית האובססיביים הם גברים, הספר עוסק במבואות הסתומים בחיי האהבה והמיניות שהם מנת חלקם. כיצד מסתדר האובססיבי עם חוסר התאמה בין אהבה לאיווי? מה מבדיל בין פנטזמה אובססיבית ופנטזמה של סובייקט פרוורטי? כיצד יש להבין את היחס המורכב של האובססיבי לאישה ולנשיות? שאלות אלה נגזרות מאי-ההתאמה בין ההתענגות הפאלית להתענגות הנשית. הוראתו של לאקאן, אשר הובילה את הפסיכואנליזה למחוזות שפרויד לא הגיע אליהם ביחס לשאלת הנשיות, נותנת להן מענה.

האובססיבי בנוי כמבצר: הארכיטקטורה ההגנתית שלו סבוכה ומורכבת. לא קל לחדור אליה, ולעיתים כדאי לשמור מרחק מהעוינות הטמונה בה. ואולם קריאת הטקסטים של פרויד, במיוחד  המקרה של איש העכברושים, דרך הפריזמה של ז׳אק לאקאן מאשרת שאישיותו של האובססיבי אינה מסתכמת במבנה משמים אשר מפלרטט ללא הרף עם המוות. יש באובססיבי חיות כבושה ואף עודף של התענגות שההתנסות האנאליטית יכולה להעיר ולהפוך לאנרגיה מלאת חיים. לצד האובססיבי הישנוני והמעוכב אנו פוגשים בדמות פעילה ויצירתית שיודעת לרתום את האיווי לעבודה שיש בה סיפוק. בהקשר זה מציע המחבר מספר הערות ביחס לסוף האנליזה אצל הסובייקט האובססיבי.

גיל כרוז הוא פסיכואנליטיקאי אשר חי ועובד בבריסל; חבר ב- École de la Cause Freudienne, בג׳יאפ-נלס (החברה הישראלית לפסיכואנליזה של ה- New Lacanian School) וב- World Association of Psychoanalysis; מורה בסקציה הקלינית של בריסל.