לקרוא טקסט / לקרוא סימפטום
האחד והריבוי

אמיר קלוגמן

״לפרש טקסט זה לא לתת לו משמעות, אלא להפך, להעריך מאיזה ריבוי הוא מורכב.״ (רולאן בארת)

״הפירוש כדעת־קרוא מכוון אל צמצום הסימפטום לנוסחתו ההתחלתית, כלומר אל המפגש החומרי בין מסמן אחד לבין הגוף, כלומר אל ההלם הטהור של השפה על הגוף.״ (ז׳אק־אלן מילר)

בנוכחות/בזום – בית הג׳יאפ – שוקן 27 קומה 5 תל אביב, קוד 02727

סמינר בשני מפגשים

ימי שלישי – 24/5/22, 7/6/22, ב-20:30.

האירוע פתוח לקהל הרחב.

——————-

מתווה:

ב-1970 יצא לאור ספרו פורץ הדרך של רולאן בארת, שכותרתו מצמצמת שני שמות לשתי אותיות: S/Z (Sarrasine/Zambinella). בארת מיישם את תפיסת הסמיולוגיה שלו על נובלה של אונורה דה בלזאק, סרזין (1830), ועורך קריאה יוצאת דופן בעושרה ובהיקפה בסיפורו של בלזאק. באמצעות קריאה זו, בארת מנסח ומדגים עקרונות חדשים לקריאה ולפרשנות של טקסט, מנגיד בין הטקסט ה״קָריא״ לטקסט ה״כָּתיב״, ומבקש ללכת מעבר למשמעות של הטקסט, אל הריבוי הטמון בו, מה שהוא מכנה ״גלקסיה של מסמנים״.
ב-2011 בסיומו של כנס האסכולה הלאקאניאנית החדשה (NLS) בלונדון הציג ז׳אק־אלן מילר את נושאו של כנס ה-NLS הבא (תל אביב 2012) תחת הכותרת ״לקרוא סימפטום״. מילר שוזר התייחסויות שונות של לאקאן לכתוּב ולאות (אל מול הדיבור), על־מנת לנסח טענה לפיה ההוראה האחרונה של לאקאן, שקשורה בקשר הדוק לשינויים באופי הסימפטומים בחברה, מכוונת אותנו לגישה אחרת אל הסימפטום: מפירוש הסימפטום לקריאה שלו. גם כאן יש הליכה מעבר למשמעות – ״לקרוא סימפטום […] כרוך בגמילת הסימפטום ממובן״ – אולם, נראה כי בניגוד לבארת, במקרה הזה מדובר במסלול שמגיע לא אל הריבוי, אלא דווקא אל האחד: ״המפגש החומרי בין מסמן אחד לבין הגוף״.
מה בין שתי הקריאות, זו של בארת וזו של מילר (עם לאקאן)? מה בין הטקסט של הריבוי לסימפטום של האחד? ולאיזו כתיבה מובילה כל אחת מהקריאות?
נדגים מספר קריאות קצרות בטקסטים ספרותיים ואת הכתיבה שאליהן מובילות קריאות אלו.
בפרפרזה על S/Z של בארת, אני מציע צימוד אחר: B/M (Barthes/Miller), עם אותו אלכסון, שלגביו ננסה להבין: כיצד הוא חותך בין השניים?

טקסטים שאליהם אתייחס (מומלץ לעיין או לרפרף):

בלזאק, א. (1830). סרזין. תרגום: יהושע קנז, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1979.

מילר, ז׳־א (2011). ״לקרוא סימפטום״, תרגום: קלאודיה אידן, בתוך: לקרוא סימפטום – חוברת לקראת הכנס ה-X של ה-NLS (עמ׳ 11-5), תל אביב, 2012.

פרוסט, מ. (1913). בעקבות הזמן האבוד [1], פרק ראשון. תרגום: הלית ישורון, בני ברק: הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד, 1992.

קלוגמן ,א. (2021). ״החד-משמעות המוחלטת של הדו-משמעות״. מאזניים – דו ירחון לספרות של אגודת הסופרים. אוחזר מתוך
https://moznaeem.com/החד-משמעות-המוחלטת-של-הדו-משמעות-אמיר/

קלוגמן, א. (2022). ״בכיוון של האהבה: לכתוב את מה שאי אפשר לדבר עליו״. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=4354

קלוגמן, א. (2022). ״התפרצה מאהבה: ׳רומן משפחתי׳ וחֲלוּפִיוּת ב׳שיר העצב הנורא׳ לתמר טסלר״. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=4395

שוורץ, י. (2014). מקהלה הונגרית. אור יהודה: כנרת, זמורה־ביתן, דביר.