אתר, פעימה שלישית

שרי ו. אדלשטיין  – 

כשפנתה אלי חמוטל ובקשה שאכתוב ,אף הפנתה אותי לאתר המתאים – “פעימות כתיבה”. פגשה פנייתה שני ממדים אצלי;מגיל ההתבגרות – אהבתי לכתיבה ואחר שמאפיין אותי בימים אלו – קוצר רוחי. אכתוב איפה בקצרה.
הנושא שלי הוא מכתבים/ גלויות. שנוהגים היינו בעבר לשלוח זה אל זה בעת צבע רגשי שניכפה עלינו כזה שבלתי ניתן שיאמר אך גם לא שישמר. כלומר היה בשליחתו מן המאמץ שהיית צריך כדי לפנות לאחר, גם מבחינת הצורך לבחור ולברור את מילותיך גם מבחינת הציפייה לתשובה שתמיד יש בה מן הסירוס. מכתבים אפשרו את הפארדוכס של “הסיפוק האחר”, סיפוק המחסיר מן צורך על ידי הסמלי הפוגש בו –ובו בזמן מעניק סיפוק -אות המופיעה מאחר, שמשמעותו היא מעבר אליו. מה שגורם לי לשאול לגבי תופעת הסמס כמה הסיפוק שבו כאשר הוא מוקלד במהירות כזו אל עבר אחר .ישנו בו אכן אחר ?וכמה הינו סיפוק של צורך מיידי שלא מאפשר היתקלות באחר אלא בהתענגות- אוטומטון של סיפוק מידי דחפי?
לאקאן :”סיפוק אחר” :”כל הצרכים של ההוויה המדברת נגועים בעובדה שהם כרוכים בסיפוק אחר- …אשר לו הם יכולים לחסור..משפט ראשון זה נושא את ההנגדה שבין סיפוק אחר לבין צרכים. הסיפוק האחר, ..הוא מה שמסופק שם במישור של הלא מודע – כל עוד משהו נאמר שם ולא נאמר שם, אם נכון הדבר שהוא מובנה כשפה. .כלומר אל ההתענגות שבה תלוי סיפוק אחר זה ,זו אשר נתמכת בשפה.” (לאקאן ,סמינר 20,פרק 5) . מכתבי עבר נשאו עליהם שאריות קטנות של זה החסר ומסרו תרכובת עדינה של צרכים ,מסמנים וסימנים – כרכבות משא עמסו שאריות של גוף -דמעות, נשיקות שפתון. תוספת גופנית ערמומית ,שהוסיפה על משטח זה ,את זה שלא ניתן היה שיספיק במילים.
כשהייתי ילדה ,נסע אבי לזמן רב ,רב מדי עבורי שהייתי כרוכה אחריו. מכל מקום שטייל בו שלח לי גלויות .שנים אחרי ,כאשר נפטר זה זמן. חיפשתי גלויות אלו בבית שהתרוקן מיושביו ולא מצאתי אפילו אחת. עם זאת הן עדיין כאן -אתר התרחשות של אהבתי לאבי.
לשנה טובה תיכתבו.