פרקטיקה בין רבים

עלות השתתפות: 50 ₪ לכל מפגש

הנרשמים יקבלו דוא”ל ובו שני קישורים:

להשתתפות במפגש ZOOM

לצפייה בסרט- שתיפתח למשך שבוע לפני כל ערב שיח

ערבים אלו יתכנסו תחת האיווי לקיים שיח בין מוסדות טיפוליים, כינוס בין רבים. תכופות, דופקת ההיתקלות עם הבלתי אפשרי על קירות ושערי המוסדות. בהתמדה ויום אחרי יום, עולה הצורך למצוא ולהמציא פתרונות עבור אלו שנשרו ונפלטו מהמסגרות הפורמליות.

במפגשים מקדימים שהתקיימו בין הדוברים לקראת ערבי השיח, ניסיונות ההבניה של העבודה התמקדו בדיון בשני מונחים שעשויים לתת כיוון: פרקטיקה בין רבים (קליניקה ברבים)- הקוראת לעבודה הקלינית עם פיזור הטרנספרנס בין ריבוי פרטנרים של הפציינט, ופסיכואנליזה יישומית– כמסמנת עבודה קלינית כזו היוצאת מגבולות חדר הטיפולים אל מרחבי עבודה נוספים.

מדובר על תזוזה ממבנה אשר מבוסס בלבד על ההזדהויות של המיתוס שהציג פרויד בטוטם וטאבו[1], כאשר “הרבים מאוחדים באופן אנכי על-ידי ההזדהות עם האחד, שהוא האדון ובאופן אופקי על-ידי הכולנו שווים”.[2] במקרים בהם הופך הפרטנר של הפציינט לאחר בולעני מדי, אז מתעורר הצורך הדחוף לזוז מהמבנה המיתי עם אב שהידע כולו מצוי ברשותו. כאשר התענגותו של האחר היא מציפה ללא גבולות, נדרשת הסדרה יצירתית באמצעות העבודה המוסדית.

“זו עבודה בה כל אחד מתפקד בגוף ראשון. אבל זו עבודה בה אף אחד אינו עובד ללא האחר. השלישי הוא תמיד במרחק קריאה, דרך אחר בשר ודם, אפילו אם הוא יכול להיות נוכח רק על-ידי שמו. זו עבודה בה כל אחד צריך לעלות לדרגה שהוא יכול להיות מודח כפרטנר יחיד של הילד לטובת התקה תמידית בין פרטנר אחד לשני. אותה תנועה מונעת את ההתאבנות של הקשרים ילדים-מבוגרים ומעודדת את התנועה של קשרים רבים בין ילדים ומבוגרים בפן של המסמן, בבסיס האיווי”.[3]

הפסיכואנליזה יכולה לתת כיוון לעבודה אל מול השאלה מהו המבנה האחר הדרוש, זאת כדי שלא ליפול אל שלילה שאיננה מלווה בהבניה חלופית. כשהסרט “כמו שמים פתוחים” ברקע, ננסה לדון במונחים “פרקטיקה בין רבים” ו”פסיכואנליזה יישומית”, באמצעות חומר העבודות הפרטיקולריות שיביאו הדוברים מעבודתם המוסדית.

 “יש יותר מצורה אחת לעבוד בין רבים והמגוון תלוי באופן צר מאד באחד המייסד.”[4]

בתקווה לשיח פורה, לדיון, למפגש, לייצור של ידע חדש מתוך תנועה בין המסמנים, בין הדוברים, בין המוסדות. 

פז חיט