מתוך דברים שכותבת רביטל בקשי*:

העמדה המינית הטרנסית לרוב מתוארת כניסיון לטשטש ולמחוק את ההבדל בין המינים. כעמדה של סירוב או דחייה של הגורל האנטומי. יש שמציעים לקרוא אותה כ”מקלט החדש מפני הסירוס”.

–

באנליזה, מעיד אנליזנט, שנולד בגוף נקבי ומדבר בלשון זכר וחזותו בעיקרה גברית, על עמדתו ביחס להבדל בין המינים: “איך לדבר על הדבר הזה, על הגברי והנשי, זה נתקע, זה מחייב להתחלק לשניים ולריב. זה הרגיש כמו כישוף רע, חסימה כזו שמחייבת להתייחס כמו לשני כוחות, גבר מול אישה. מבחינתי זה לא גבר מול אישה אלא מגדר אל מול חוסר מגדר”

–

העמדה המינית מנוסחת על ידו כעמדה א-בינארית, על כך הוא אומר “זה לא העניין שלי לעבור מפה לשם”. את “הניתוח העליון”, (כריתת שדיים), עשה על מנת “להיות פחות אישה, לא כדי להפוך לגבר“.

–

בדברים שפרסם ז’אק אלן מילר, לאחרונה (2021) הוא מצביע על כך ש”טרנסים יוצרים הפרעה, אי סדר. לא הפרעה במגדר, שהוא עניין מבלבל במהותו, אלא אי סדר, התכתשות, במלחמת המינים עתיקת היומין”.

–

“מעולם לא הרגשתי גבר שכלוא בגוף של אישה” אומר אותו אנליזנט על ההתנגדות שלו לשיח הרווח בקהילה הטרנסקסואלית. הוא אינו שותף לתחושה שנולד בגוף “הלא נכון”. הוא מעיד שעבורו, אין דבר כזה גוף נכון. זו אשליה לחשוב שיש גוף שהוא מדויק ונכון, הגוף, הוא אומר, מייצר תמיד אי נחת.

–

המיניות נוגעת למסמן-להיות גבר ולהיות אישה, זה עניין של המסמן. האנליזנט אומר “הגוף כשלעצמו אין לו מגדר, המגדר הוא לא בתוך הגוף. המגדר הוא לא משהו שהוא חלק מהגוף, אלא משהו שהגוף נקלע אליו”.

–

האנליזנט יודע ש”במישור של הגוף אי אפשר להיחלץ מזה בכלל, זה לא קיים. זה המקום שאני הכי סובל, מכך שאי אפשר לנצח את זה”.

–

“הגוף נופל בין הפרשנות של האחר לתפיסה (שלי) את עצמי“

–

למרות ניסיון חפיפה זה בין המסמן לגוף, כמו הניתוח, ההורמונים והקעקועים, בהם מתגלמת החפיפה בין המסמן לבשר במלואה, למרות זה האחרות אינה ניתנת לביטול..בין המבט של האחרים , בין הפרוש, לבין התפיסה שלו את עצמו- הגוף נופל. הניסיון הזה כושל, לא ניתן לבטל את האחרות בין המסמן לבשר/לגוף. האחרות ממשיכה. ההתנסות של האנליזנט שהגוף נופל, מצביעה על הכשל של הניסיון לחבר בין המסמן לבין הגוף.

_________

*רביטל בקשי (2021) ״האחד והגוף של הטרנס: קליניקה של סינטום״ (מופיע באתר של הרשת הלאקאניאנית)