מתוך ,Scilicet לקראת כנס ״האשה אינה קיימת״
תרגום: חמוטל שפירא
בטקסט שלו “Propos directives pour un Congrès sur la sexualité feminine”, לאקאן מבחין בין שתי אופנויות של אהבה לאובייקט: הצורה הארוטומנית והצורה הפטישיסטית. הוא הופך את זה לתוכנית, כזו של ״מציאת האפיונים הבולטים בהתנסות השכיחה ביותר[1]”.
מהצד של האישה רווחת הצורה האירוטומנית, מאניה של האהבה בקיצור… אבל כמובן, מכיוון שנשים הן גם גברים כמו האחרים – במובן שהן גופים מדברים – הן לוקחות חלק גם בצורה הפטישיסטית. תשוקה זו שמתעוררת על ידי פרט אחד, באחר, אחוזה בפנטזמה, לוכדת כל הוויה מדברת.
אהבה, שמתחילה באהבה עצמית, מגיעה לעתים קרובות כדי להסוות, או לפעמים אפילו לבטל, את האיווי, את הכוח הזה שנראה ששום דבר עדיין לא יכול לעצור, גם לא קשרי האהבה, כה עדינים ואכזריים הם בו זמנית .
_____
[1]. Lacan J., « Propos directifs pour un Congrès sur la sexualité féminine », Écrits, Paris, Seuil, 1966, p. 733.