“….מאחר שסוף האנליזה הדידקטית עצמה אינו בר-הפרדה מן המעורבות של הסובייקט בפרקטיקה של הפסיכואנליזה. מי שאינו יכול לפגוש באופק שלו את הסובייקטיביות של זמנו, מוטב לו אפוא שיוותר עליה, שכן כיצד הוא יוכל להפוך את הווייתו לציר של חיים רבים כל כך, הוא שאינו יודע דבר על הדיאלקטיקה ההופכת אותו למעורב בתנועה סמלית עם אותם חיים? מוטב שיכיר היטב את העיקול הספירלי שאליו גוררת אותו תקופתו במפעל המתמשך של בבל, ומוטב שיהיה ער לתפקידו כמתורגמן בריב השפות.”

(לאקאן.ז, “פונקציה ושדה של הדיבור ושל השפה בפסיכואנליזה”, כתבים א’, עמ 301)

תמי וייל תשוחח עם פרנסואה לגיל ותנחה את הדיון