המוסד הפסיכואנליטי של הילד של השדה הפרוידיאני, אשר נוסד ב-2009 ע”י ז’אק אן מילר, מפרסם מעבודותיו באופן סדיר בבית ההוצאה Navarin ומחקריו מתפרסמים באתר: www.institut-enfant.fr
בגיליון כלולים מאמרים מאת: דניאל רואה, ז’-א מילר, אריק לורן, דומיניק הולבוט, איב ואן דר וייקן, לורן דופון, הלן בונו ועוד.
ילדים בלתי נסבלים, הורים מיואשים.
הילדים אינם מקשיבים לכלום, מטיחים התקפי זעם בהוריהם המיואשים, המותשים, המוצפים, אשר עומדים בפני מגוון ניסיונות קשים. קיימת התפתחות בתצורות המשפחתיות אולם זה תמיד מלווה במשבר.
האם זה הכבוד של האב שהולך לאיבוד? ה”עומס הנפשי” על הנשים שהופך לשחיקה האימהית? באיזה אופן משחק הילד את תפקידו בענייני המשפחה?
היפר-אקטיביות, הפרעת קשב, היפר-רגישות…לילד מיוחסות “הפרעות” שונות. ההורים מתבקשים לחנך את עצמם להורות שתיטיב “לנהל” אותן. השיחים החינוכיים מייצרים זעם. מטיפים לאב מחוקק אוניברסלי או לפירוקו השיטתי. כולם בונים אידאלים חדשים בעלי אפקט מרסק.
לאקאן עמד כבר ב-1938 על ה”דעיכה החברתית של האימגו האבהי”, אולם ללא נוסטלגיה. אב ואם אינם מקומות מוגדרים מראש. הגעתו של ילד מזמנת אותם. הטלת דופי בכל סמכות הורית באשר היא, אמונה בהגדרה העצמית (אוטו-דטרמינציה) של הילד, מובילה למחיקה של זמן הילדות.