“על-מנת להגיע למסמן ‘הורה’, יש צורך באובייקט ‘ילד’. אם להשתמש בביטוי של לאקאן, שפותח על ידי ז’אק-אלן מילר, המודרניות מוגדרת על ידי ‘העלייה לזניט של האובייקט a‘. הילד הוא צורה בולטת של האובייקט הזה, והוא היה זה זמן רב מאוד. […]
ההורות היא אחד מהאופנים לעדכן את שיח האדון. זהו מסמן ייחודי שבא להחליף ‘אב’ ו’אם’, ההורות שייכת לתקופה של אחדים מופרדים ומפוזרים, אשר היחס ביניהם לא מאורגן על ידי ההבדל המסמני אלא על ידי השקילות, כלומר הערך המשותף”.